על הקשר בין מדינת ישראל לחקלאות

כשיום העצמאות ה69 של מדינת ישראל עומד בפתח, לא יכולנו שלא לדבר על אחד מעמודי התווך המשמעותיים ביותר עבור מדינת ישראל- החקלאות

החקלאות נמנית כאחד הערכים המרכזיים והעיקריים ביותר במדינתנו- ערך העבודה. עוד בשנים שלפני קום המדינה, המתיישבים הצעירים שעלו לארץ "שכוחת אל",בנו את המדינה מאפס. הם זרעו שדות, ייבשו ביצות ,סללו כבישים בנו יישובים ועוד. כל זאת לבדם וללא כל עזרה,העולים החלוצים רצו ליצור חברה חדשה,כזאת שתוכל לעבוד לבד וליצור לעצמה דברים מבלי להיות תלויים בסובבים אותם. הם הבינו בדרך הקשה שאין לנו על מי לסמוך ושעלינו לעשות הכל בעצמנו.

עבודת האדמה הפכה למאפיין העיקרי של החלוצים החדשים. הם הקימו חוות חקלאיות שמהן הם התכלכלו, הם זרעו וקצרו את יבולם בעצמם. בבוקר הם היו עובדים בחוות ובערב היו שומרים עליהם, לשם כך הוקמו ארגונים כגון "ארגון השומר" ו"ארגון בר גיורא" שנועדו לכבוש את השמירה (לשמור על החוות) במשקים ובחוות הטריות. להחלטה זאת היו מטרות רבות וחשובות, הכשרת השומרים תהווה לגרעין כוח לוחם בעתיד.מבחינה כלכלית ייווצרו מקומות עבודה חדשים. וכמובן מבחינה ציונית – רעיון העצמאות, הקמת המדינה וההגנה עליה.

העצמאות הכלכלית הזאת יצרה גם ביטחון בקרב אזרחי מדינת ישראל,היא תרמה לעיצוב אופייה של המדינה העתידית. דורות שלמים חונכו על ערכי החקלאות והעבודה, העולים צברו ניסיון והצליחו להביא את החברה למצב מעולה ובהמשך גם להקים את המדינה שעליה חלמו שנים

.

על העשרת הביטחון הלאומי מהחקלאות נכתבה חוברת אותה כתב פרופסור ארנון סופר- פרופ' סופר הוא ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, וראש מרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. בחוברתו הוא כותב:" חוברת זו איננה עוד מאמר שגרתי, זו קריאת כאב כתובה בדם ולא בדיו,... זו זעקה על עלילת דם מרושעת ומתמשכת נגד אנשים יקרים, העמלים קשה על פרנסתם אך בו בזמן מבטיחים לנו סלט וחלב טריים, צבע ירוק בעיניים, שימוש חכם וחשוב של הביוב שאנו מייצרים בערים... אך מעל הכל הם מבטיחים לנו ביטחון ביחד עם יתר מערכות הביטחון, לא יותר אך גם לא פחות מהם... החקלאות אינה עוד תרומה שולית לביטחון אלא אבן יסוד בביטחונה הלאומי של ישראל, עיקרוּ אבן זו ממקומה – והמפעל הציוני כולו יקרוס. זה לא התחיל אתמול או ב-1948; החקלאות היא בסיס מרכזי בתקומת ישראל ובהגנה על גבולותיה מאז 1882 (בראשון לציון, בפתח תקוה ובראש פינה). החקלאות והחקלאים גוננו על ישראל עד 1948, ומאז ועד היום ומדי יום, הן בביטחון השוטף של ישראל הן בעתות מלחמה ממש. לנוכח מציאות זו תמוה הדבר, כיצד לוקחים ענף מפואר וחשוב של עם והופכים אותו למצורע, למזהם, לשודד המים הלאומי ולא פחות מזה, לגורם מפריע לקבלני הבניין לבנות (ויש מי שחושב – להרוס) את הארץ

"

ערכי העבודה תורמים לנו עד היום במדינתנו בנושאים כמו הקמת משטר ושלטון דמוקרטיים ,הקמת צבא וחברות שעוסקות בייצור וייצוא עצמי של נשק וכמובן והתקדמות טכנולוגית מהמתקדמות בעולם (היי-טק).

לצד ההתקדמות בתחומים השונים קיימת גם הזנחה של תחום החקלאות הכל כך חשוב. החקלאים הישראלים נדחקים לפינה, עמלם כבר לא מוערך, המדינה מפנה את עורפה לענף ולצערנו יותר ויותר משקים נאלצים לפשוט רגל.

הזנחת הענף יכולה לגרום לפגיעה היקפית ועתידית במדינה, הערכים הכל כך חשובים של עבודת כפיים ועצמאות כלכלית ירדו לטמיון

וכמובן הביטחון הכלכלי יהיה בסכנה רצינית (נצטרך להיות תלויים בייבוא מחו"ל)

הקשר בין החקלאות למדינה הוא קשר אדוק והוא תנאי הכרחי לקיומה של מדינת ישראל ואנו האזרחים הפשוטים צריכים להעריך ולדאוג לענף החקלאות כדי שנוכל להבטיח את עתיד ילדנו